<h1>שו"ת הרשב"א ח"א סימן ס"ח</h1>
<h2>דף לח.</h2>
שאלת שפחות אלו הקנויות לנו אם דינן כעבד ערל אחר שהם קנויות למעשה ידיהם ואם יהיו בכלל גזרותיהם. תשובה לא נתברר מלשון השאלה לאי זה ענין היא שאלה, ואם לענין שביתה אתה אומר כלומר שנהיה מצווין על שביתתן במלאכתנו הרי אלו ודאי בכלל ואסורין במלאכת ישראל כעבד ערל, אף על פי שיש מרבותינו שסוברין לומר בכל עבד ערל שאין אנו מצווין על שביתתן אלא אם כן הוא עבד תושב כלומר שקבל שבע מצות בני נח, ויש להם על מי שיסמוכו במסכת כרתות [ט' ע"א], אלא שאין דעתי נוטה כן אלא כל העבדים הערלים שלנו בכלל שביתה במלאכתנו, ואין זה מקום אריכות לפי שלא באה שאלתך על זה. [ואם עיקר שאלתך לומר אם אנו מוזהרין על בשוליהן ואם הם בכלל גזירות שגזרו חכמים על הכותים] בודאי הרי הן בכלל גזרת מגען ביין של ישראל ובגבינות ובכלל כל הגזרות, אלא שיש מרבותי ז"ל שעמעמו על בשולי העבדים והשפחות שלנו להתיר, ונותנין טעם לדבריהם שאין איסור הבשול אלא מגזרת חתנות, ואין גזרת חתנות וקרוב הדעת אלא במי שעושה מרצונו לאהבת הישראל, ואלו עושין בין ירצו בין לא ירצו ואין קרוב הדעת בכיוצא בזה ולא גזרת חתנות. ומכל מקום אין דבריהם מחוורין בעינינו ואין אנו סומכין על זה אלא שנוהגים אנו איסור בבשוליהם ואפילו בדיעבד.
